<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף כא.</h2>
אמ' אביי האי מאן דמחוי חתמות ידיה בבי דינא לא לכתוב בסוף מגילת' וכו'. כת' הרב ר' יהודה ז"ל דהאי מימרא דאביי איכא לדקדוקי מינה והיינו דיקדוקא דקיימ' לן דהיכא דהוציא ראובן כת' יד על שמעו' שיש (להן) [לו] עליו מנה ושמעון חתום למטה בחתימת ידו וטוען שמעו' בודאי כת' ידי הוא זה מיהו פרעתי זה החוב משתבע שבועת היסת ומיפטר. והיכא נמי דאמ' לא זה הוא חתם ידי וליכא דמסהיד על חתם ידו ואין חתם ידו יוצ(י)א ממקום אחר. יש מי שאומ' שמראה חתימתו בב"ד ונראה אם דומות זו לזו. ויש מי שאומ' כי זה יכול להערים ולשנות כתיבתו ולא יכתוב כמו שהיה רגיל לקיים את דבריו. וזה אינו כלום כיון שיכול להערים אלא אם כן שיצא כת' ידו ממקום אחר. וראובן טוען עליו בודאי כי הוא חתם ידו ישבע שמעו' שבועת היסת דהאי כת' יד לאו דידיה ומיפטר מיגו דאי בעי אמ' פרעתי ומיפטר בשבועת היסת כי אמ' לא כת' ידי הוא מיפטר נמי בשבועת היסת מאחר דאין כת' ידו יוצא ממקום אחר. אבל נשאר לנו לומ' היכא ששמעון טוען ואומ' בודאי זה כת' ידי אבל לא לויתי ממון זה מעולם הא מילת' דמיא לכל האומ' לא לויתי כאומ' לא פרעתי ומשלם. אבל היכא ששמעו' טוען בודאי זהו חתם ידי אבל מעולם לא חתמתי על הודאה זו איפשר שכתבתי שמי בסוף המגילה ומצאה זה וכת' עליה זה הכת' ונמצא אני חתום מלמטה. צריכינן לברורי אי אמ' הכי יודע אני בודאי שזהו כת' ידי אבל איני זכור מהלואה זו כלום הוי ליה החתימה ודאי וההלואה [ספק] ואין ספק מוציא מידי ודאי. ואי אמ' בודאי זהו חתימתי ויודע אני בודאי שחתמתי חתימתי זו בסוף זו המגילה והנחתיה ביד זה בעל דיני יש מי שאומ' שנשבע שבועת היסת שכך הוא כדבריו ומיפטר מלפרוע מגו דאי בעי אמ' פרעתי ומיפטר בשבועת היסת כי אמ' דהכי הוה מעשה מפטר נמי בשבועת היסת. ויש מי שמדקדק ואמ' כיון דהוא מודה בחתימת ידו [ד]דיליה הוא והוא אינו יכול לומ' שפרעו אינו נאמן בשבועה. מדאמ' אביי הכא לא לחזי איניש חתימת ידו בסוף מגילתא דילמ' משכח לה איניש דלא מעלי וכת' עילויה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כת' ידו וכו'. אלמא אע"ג דטעין ואמ' חתמתי חתימתי בסוף המגילה ובא זה וכת' עליה מה שרצה אינו נאמן בשבועתו דאי חשש שהיה חושש אביי שלא יביאנו לידי שבועה הואי אם כן מאי שנא בחתימות ידיה אפי' בלא חתימות [ידיה] נמי יכול הוא להשביעו שבועת היסת כל זמן שירצה אם טוענו מנה לי בידך והלה אומ' פרעתיך או אין לך בידי הרי הוא מתחייב לו כל עת שבועת היסת. ואם כן מה עלינו בחתימתו סוף המגילה או לאו הרי הוא יכול להשביעו דכיון דלא מעלי האי גברא הרי הוא מכזב כל מה שירצה ומביאו לידי שבועה אלא לאו ש"מ דהאי מימרא דאביי לא נאמרה מפני חשש שבועה אלא מפני חשש תשלומין דכיון דזו היא חתימתו אין יכול לומ' הכי הוה מעשה ואמרי' ליה זיל שלים. והני דאמרי אמרי' מגו ומיפטר בשבועת היסת אמרי לך שלא נאמרו דברי אביי אלא מפני חשש שבועה. ואי אמ' אין חתימתי הוא ומיהו הכי הוה מעשה שחתמתי בסוף המגילה זו מיפטר בשבועה אלא חשש אביי שיש בני אדם שאין יודעין לטעון כראוי ולומר טענה זו שמא יאמרו בטענתם זו היא חתימתי ולא לויתי ממון זה מעולם אי נמי יאמ' לאו חתימתי היא ויצא כת' ידו ממקום אחר או שיעידו עדים באותה חתימה או שישכח דהכי הוה מעשה וכל הני משלם. אבל אי טעין דהכי הוה מעשה משתבע ומיפטר דאמרי' מגו. ומילתא צריכא עיונא.
